מדוע קשה להתמיד בריצה או בפעילות ספורטיבית?

אם אתם רצים או עושים פעילות גופנית כמו רכיבה או שחייה, אתם ודאי רוצים לדעת כיצד ניתן להמשיך ולהתמיד בכך שנים רבות,

הפסיכולוג אמיר וייס בוחן ומנתח את הסוגיה האם פעילות גופנית היא דבר חיובי?

כמה מכם עונים על שאלה זו בחיוב? סביר להניח שהרוב.

במובנים רבים, היתרונות הפיזיים ואף הנפשיים של פעילות גופנית, הם כבר בגדר ידע כללי הנגיש לכל.

אז למה רק פחות מ-5% מהאוכלוסייה מצליחה להתחיל לבצע פעילות גופנית, ולהתמיד בה לאורך זמן?

מהסתכלות על השינויים המתרחשים בפסיכולוגיה במאה השנים האחרונות, והיווצרותם של תחומים כגון: הפסיכולוגיה של הספורט והפסיכולוגיה של הפעילות הגופנית, ניתן להבין כי העיסוק בפעילות גופנית הוא לחלוטין איננו רק פיזי.

מדוע קשה להתמיד בריצה או בפעילות ספורטיבית?

פעילות גופנית כשגרת חיים טומנת בחובה אתגרים רבים, והפסיכולוגיה יכולה לסייע רבות בהתגברות על אתגרים אלו.

גם אם לא אמר את זה לעצמו בצורה מפורשת, מי שמעוניין להתחיל לעסוק בפעילות גופנית, מבין כי עליו לבצע שינוי. האמת היא שגם מי שכבר מבצע פעילות גופנית באופן קבוע, מתמודד עם הצורך המתמיד בשינוי. זאת מכיוון שהגורמים שמניעים אותנו להתחיל פעילות גופנית, יהא זה הרצון לרדת במשקל, להיות בריא יותר, יפה יותר, חזק יותר – הם לא אותם גורמים המניעים אותנו להמשיך לבצע פעילות גופנית.

כמה פעמים בחייכם יצא לכם לראות את הקרובים לכם עושים את אותה הטעות שוב ושוב, או מתנהגים באופן שברור לכם שאיננו מיטיב עמם?

כמה פעמים ניסיתם לגרום להורים או חברים להפסיק לעשן? או לשתות פחות אלכוהול? או לאכול יותר בריא? או לריב פחות עם בני המשפחה?

וכמה מאתנו מכירים את התסכול המייאש בחוסר יכולתנו להשפיע?

כמי שמאמין בכל ליבו במשפט: "נפש בריאה ובגוף בריא", ואף מיישם אותו הלכה למעשה באמצעות ביצוע טיפולים פסיכולוגיים תוך כדי פעילות גופנית, לא פעם אני מברר עם מטופליי את מקומה של הפעילות הגופנית בחייהם.

באחת הפעמים, ראיתי לנכון לעודד מטופלת שנמצאת בדיכאון להתחיל לרוץ.

הרי ידוע שהאפקט של פעילות גופנית כמעט זהה לזה של טיפול תרופתי, אך ללא תופעות לוואי!

הגעתי מגובה בידע מחקרי, עובדות חותכות והמון כוונות טובות. נחלתי כישלון חרוץ! הדיון הוכרע עוד לפני שהתחיל באמירה הפשוטה שלה: "אני לא בקטע של ספורט".

מקרה זה (ורבים אחרים) חידד לי את ההבנה ששינוי הוא דבר מתעתע. שינוי הוא לחלוטין לא פעולה של "הכל או כלום", אלא תהליך. וכמו כל תהליך, הוא מורכב משלבים.

כל אחד מאיתנו נמצא בשלב אחר בתהליך השינוי. יותר מכך – כולנו נעבור את אותם שלבים, ואף נחזור אליהם. כי שינוי הוא לא תהליך לינארי, אלא מעגלי.

כשמדברים על שינוי בהרגלי הפעילות הגופנית שלנו (וכמובן גם שבכל תחום אחר) מסתבר שלכל שלב בשינוי יש את ההתערבות וההסתכלות המתאימה לו, ויותר מכך- הן לא בהכרח (או בהכרח לא) מתאימות לשלב אחר.

5 השלבים לשינוי

1. קדם הרהור:

שלב בו לא עולה הצורך בשינוי. יתרה מכך, אם מישהו יעלה צורך זה, הדבר יעורר כעס והתנגדות.

כשבן זוגך דוחה כל ניסיון שלך לשכנע אותו להצטרף לקבוצת הריצה המדהימה, שנותנת לך כל כך הרבה, זה ככל הנראה כי הוא נמצא בשלב זה ביחס למקום ומשמעות הריצה בחייו.

2. הרהור:

שלב של התלבטות. כבר ניתן להבחין בבעיה, אך לא ברור אם וכיצד לפעול.

אלו למשל מקרים בהם אנו לפתע חווים על בשרנו את ההשלכות של אורח החיים היושבני אותו אנו מנהלים, ופתאום מוצאים את עצמנו בקוצר נשימה, לאחר שנאלצנו לעלות מספר קומות ברגל כי המעלית התקלקלה.

פתאום אנו מבינים שהגוף שלנו כבר לא בן 15, ואנו מוגבלים יותר משחשבנו. אבל להתחיל לוותר על אותם מאכלים עתירי קלוריות? על הזמן הפנוי המועט שיש לנו בערב מול הטלוויזיה?

הדבר החשוב בשלב זה הוא לתת ביטוי לאמביוולנטיות, אך לא לפעול אותה עדיין. לשהות בה. לבחון יתרונות וחסרונות, לתת קול לאותם פחדים שמהם אנו מנסים להתעלם.

מה לא מומלץ לעשות?

מוטב להימנע מהצבת יעדים, קביעת מסגרת זמנים או ניסיון להקדים את המאוחר.

המעניין הוא ש-40% נמצאים בשלב הראשון ו-40% נוספים בשלב השני. זה אומר ש- 80% יתקשו להתקדם לצעד הבא. 80%!!

אבל הנה צורת ההסתכלות החיובית על הנתונים: הסבירות לבצע שינוי מוכפלת עם התקדמות של כל צעד. ולכן, מטרה ראויה צריכה להיות להתקדם שלב אחד כל פעם.

אם אתם מבין 20% האלו, הגעתם לשלב ההחלטה. הכרתם בחשיבות הצורך לבצע שינוי, והצהרתם על התחייבותכם לבצעו, בין אם בפני עצמכם או בפני הסובבים אתכם. זה הזמן לבחון את הקשיים האפשריים בביצוע, לבחון את המשאבים הקיימים ולהציב מטרה ריאלית, קטנה ככל שתהיה.

זה עדיין לא הזמן להגדיר תכניות ארוכות טווח או לכוון למספר מטרות.

3. פעולה:

השלב בו התכנון יוצא אל הפועל. זהו גם השלב בו הסיכון לנסיגה הוא הגבוה ביותר.

קחו את הזמן להעצים את מה שמצליח, ולצמצם את השיח הביקורתי על מה שלא.

חשבו על טיפים להתגברות על מחסומים ולשמירה על המוטיבציה.

4. שימור:

השלב שבו ממשיכים את הפעולה באופן קבוע, "היד על הדופק" במידה המותאמת לנסיבות.

זה גם הזמן להסתכל קדימה ולזהות מעידות אפשריות, כגון תקופות עמוסות, שינויים צפויים, ולהיערך בהתאם.

5. שלב הנסיגה:

חשוב לומר, שכמעט כולנו גם נגיע לשלב הזה: השלב שבו מרגישים תקועים, מאוכזבים, חסרי כוחות ולא עקביים.

אל דאגה, אתם בחברה טובה. במקום להתייאש או להאשים את העולם והסובבים אתכם, נצלו את הזמן לזהות את הנפילה, להבין את מיקומכם הנוכחי ולראות בנסיגה כחלק מתהליך הלמידה.

בחנו שוב את השלב בו אתם נמצאים, ופעלו בהתאם.

לסיכום,

הייתכן שכדי ליישם את השינוי בו אנו כל כך חושקים, משמעותו קודם כל לזהות היכן אנו במעגל? עד כמה אנו מוכנים ליצור שינוי ולהתקדם שלב אחד כל פעם? ועד כמה הפעולות שאנו עושים מותאמות לשלב בו אנו נמצאים?

ובמילותיו של שלמה שרף: "הכדורגלן הישראלי חייב לעשות שינוי של 360 מעלות".

באדיבות: "שוונג"