על מה חושבים בזמן ריצה ארוכה?

ניסיתם פעם לבחון מה עובר בראשיכם בזמן ריצה? על מה אתם חושבים? והאם לסוג החשיבה השפעה אפשרית על טיב הריצה שלכם?

הפסיכולוג, אמיר וייס מנסה לענות על שאלות אלו ועוד רבות אחרות

לא פעם אני נתקל בשאלה: "על מה אתה חושב בזמן ריצה כל כך ארוכה? איך אתה לא משתעמם?",

מי מכם שרץ יודע שהתשובות הן רבות: לעתים חושבים על היום שעבר, לעתים מתכננים את העתיד לבוא, לעתים הריצה משמשת דווקא כבריחה מסוימת מהמציאות, ולעתים – הראש ריק. דף חלק ותו לא.

יש גם פעמים בהן המחשבות היחידות שעוברות הן: "מתי הכאב הזה בצד יעבור כבר?", "למה צעדיי כל כך כבדים היום"?

אם נגייס את עולם הפסיכולוגיה לטובת הבנה טובה יותר של עולם הריצה, נוכל לחפש מענה במושגים העוסקים ב"אסטרטגיות קוגניטיביות" וב"תיאוריות של מיקוד קשב". נשמע כמו מושגים מפוצצים וסבוכים, אך הם עשויים להתגלות בחשיבותם הרבה לנו כרצים.

ומדוע?, תשאלו

כי הבנה בסיסית שלהם, עשויה להשפיע מאד על חווית הריצה שלנו.

בתוך עולם רחב ועשיר זה, ניתן להתמקד בשני דפוסי חשיבה מרכזיים המלווים את הרץ המצוי:

דפוס החשיבה האסוציאטיבי ודפוס החשיבה הדיסוציאטיבי.

עולם הטיפול הפסיכולוגי מכיר היטב מושגים אלו, ועל אף השוני הרב ביחס לריצה, תיאור קצר של השימוש בהם בחדר הטיפולים עשוי לשפוך אור נוסף אודות הפונקציה שהם משרתים בריצה:

שיטת הטיפול המרכזית של פרויד, אבי הפסיכואנליזה, היתה דרך "כלל האסוציאציות החופשיות".

המטופל התבקש לשכב על הספה ולומר את כל שעולה על רוחו, מבלי לצנזר את מחשבותיו. פרויד היה סבור שזו דרך יעילה לעקוף את ההגנות והחלקים המודעים של הנפש, ולהגיע לנבכי הלא מודע. אם תרצו, דרך ייחודית להתבוננות והתחברות פנימה, לנפש האדם.

דיסוציאציה היא תהליך הפוך במידת מה מהתהליך של ניתוק מהנפש.

ניתן לראות בה כמנגנון הגנה שנועד לשמור עלינו מפני הצפה רגשית.

לדוגמה: טייס שלוחץ על כפתור שיגור הפצצה, חייב לנתק מפעולת ההפצצה את המשמעות הרגשית של השלכותיה, אחרת הוא יתקשה לתפקד ויציב את חייו בסכנה.

אז איך אסוציאציה ודיסוציאציה נראים בריצה?

בהקשר של ריצה, דפוס חשיבה אסוציאטיבי יתמקד בהתחברות ובהפניית הקשב לכל אותם דברים הקשורים לעמידה במטרת הריצה עצמה: ההתמקדות העיקרית היא בגוף (ניטור נשימה, סריקת הגוף לזיהוי כאבים, בדיקת קצב הריצה, בחינת טמפרטורת הגוף, תחושת כבדות בחלקי גוף שונים וכד').

המטרה העיקרית היא מקסום הביצועים ומזעור תחושות הכאב וחוסר הנוחות, והרי שקו דק מבחין בין פעילות מיטבית לבין התשה של הגוף ואבדן האנרגיה הדרושה לסיום הריצה.

דפוס החשיבה הדיסוציאטיבי, לעומת זאת, מבצע את הפעולה ההפוכה:

שימוש בכל הכלים המנטליים העומדים לרשותנו, על מנת להסיח את הדעת מהריצה ו/או מכאב הנלווה לה. הכוונה היא דווקא להתנתק מכל אותם מסרים שהגוף שולח.

דוגמאות לפעולות דיסוציאטיביות הן רבות, ועל חלקן נמנות:

• פתרון בעיות:

ניצול זמן הריצה לחשוב על דילמות בחיים, בעיות בהן נתקלנו ודורשות פתרון, תכנון עתידי וכו'.

• חשיבה ספונטאנית:

הכי דומה לכלל האסוציאציות החופשיות של פרויד: מדובר בזרימה של המחשבה, לתת למחשבות דרור ללכת לאן שהן רוצות, ללא תכנון או דפוס מסוים.

• חשיבה מדיטטיבית/ פנטזמטית:

הכוונה לשקיעה בדמיון, או ביצוע פעולות דמוי מדיטציה.

תרגילי דיסוציאציה נוספים כוללים:

ספירה (כולל אובייקטים כגון מכוניות, שלטים, עצים וכד'), התמקדות באלמנט סביבתי או התמקדות בנקודה מסוימת במרחק מה מלפניך.

אז מתי לבחור באסוציאציה ומתי בדיסוציאציה?

הבחירה בין דפוסי חשיבה אלו איננה חד משמעית, ויתרה מכך, ככל הנראה כולנו נעים בין שני סוגי הדפוסים במהלך הריצה.

עדיין, ישנם יתרונות מסוימים (כמו גם חסרונות) לשימוש בכל אחד מהדפוסים:

ישנה סברה כי בעת ריצה בעצימות קלה-בינונית, שימוש באסטרטגיות של דיסוציאציה יכול להפחית את תחושת העייפות ולהגביר חוויה רגשית כללית נעימה יותר. יחד עם זאת, כאשר רמת המאמץ עולה, השימוש בדפוס זה הופך פחות יעיל.

אם יש אמת בסברה זו, היא בעלת חשיבות רבה, במיוחד עבור אוכלוסיית הרצים המתחילים.

הידעתם ש-50% מהרצים המתחילים לא יתמידו עד תום חצי השנה הראשונה?

אחת הסיבות היא שרצים מתחילים רבים קיימו קודם לכן אורח חיים יושבני למדי, ושינוי זה איננו פשוט, הן מבחינה רגשית, והן מבחינה פיזית. כאשר אדם שאיננו מורגל בפעילות גופנית (מבחינה פיזית ורגשית) מבצע מאמץ פיזי ניכר, כך החוויה הרגשית המתלווה לכך הופכת פחות חיובית.

וזהו מתכון ידוע להפסקת פעילות גופנית.

אחת הדרכים לסייע בהתגברות על קושי התחלתי זה, היא באמצעות עבודה חשיבתית.

כלומר, תרגילים שמטרתם להפחית את תפיסת חוסר הנוחות, או לחלופין, להגביר את הרגש החיובי ביחס לפעילות. אפשר לעשות זאת דרך מניפולציה על הקשב שלנו, ודפוס החשיבה הדיסוציאטיבי עשוי לסייע בכך.

לעומת זאת, כאשר אנו במהלך מרוץ, ובמיוחד מרוצים שאינם למרחקים ארוכים, ישנה חשיבות רבה לדפוס החשיבה האסוציאטיבי. בחינה ומעקב אודות סימנים מהגוף עשויים, כאמור, למקסם את פעולת הריצה ובכך להשיג את היעד שהוצב.

אך לבחירה בסוג האסטרטגיה גם שיקולים נוספים:

אחד מהם קשור מאד לסיבה בגינה אנשים בוחרים לרוץ.

ישנם רצים הנוהגים לצאת לריצה כדי 'להתרחק מהכול'. אלו, סביר להניח, יהיו פחות נלהבים מהאפשרות לעסוק בפתרון בעיות בזמן הריצה.

לעומתם, חלק ניכר מהרצים מדווחים על חוויה של בהירות מחשבתית בעת הריצה, ועבורם זו יכולה להיות הזדמנות טובה לעסוק בפתרון בעיות או תכנון אירועים עתידיים.

לסיכום,

כמובן שלהיבטים הפיזיים של הריצה חשיבות רבה, אך אל לנו לשכוח גם את חלקם של התהליכים הפסיכולוגיים, שכן הם עשויים להיות משמעותיים לא פחות.

היכרות עם דפוסי החשיבה הקיימים בעת ריצה והתאמתם לצרכים ולרצונות שלנו בעת הריצה, עשויים בהחלט להעצים ולתרום לשיפור החוויה הכוללת, ואפילו לסייע לרצים מתחילים, שעדיין לא צברו את הקילומטרז' הדרוש בכדי להיכבש בקסמה.

באדיבות: "שוונג"