מה הריצה יכולה ללמד אתכם על עצמכם?

רצים וספורטאים ותיקים יודעים לומר שהריצה לא רק שמלמדת אותנו דבר או שניים על החיים, אלא גם ולא פחות חשוב היא מלמדת אותנו על עצמנו,

הפסיכולוג אמיר וייס מסביר איך זה משפיע עלינו.

רצים ותיקים מכירים ודאי את הרגע הקסום הזה שקיים בריצה: רגע שבו לפתע כל חלקי הגוף פועלים בסנכרון מושלם, הנשימה הופכת קלה, מתוזמנת באורח פלא לקצב הצעדים ולפרק זמן מסוים נראה כאילו אנו יכולים לרוץ לנצח.

זוהי תחושה נהדרת, תחושה של ניצחון, ניצחון הרוח על החומר, ניצחון ההשקעה וההתמדה על שגרת החיים השוחקת. לא מעט יגידו כי זו אחת הסיבות המרכזיות לשיגעון הריצה הזה שהם החליטו לקחת בו חלק.

מהי מסוגלות עצמית?

האמירה: "ריצה כדרך חיים", איננה סתם קלישאה, מכיוון שהריצה לא רק שמלמדת אותנו דבר או שניים על החיים, אלא גם ולא פחות חשוב – היא מלמדת אותנו על עצמנו.

אחד המושגים החשובים הקשורים ברווחה נפשית ובאיכות חייו של האדם הוא המושג: מסוגלות עצמית. אבל, בדומה לחיים, מסוגלות עצמית זו חוויה חשובה ביותר גם בכל הקשור לפעילות גופנית.

מושג זה נולד לעולם בשנת 1977 על ידי פסיכולוג וחוקר מרכזי בתחום הפסיכולוגיה החברתית בשם אלברט בנדורה. מושג זה מתאר את האופן בו האדם תופס את עצמו כבעל אמונה ביכולתו להוציא לפועל התנהגות מסוימת.

כלומר, אדם בעל מסוגלות עצמית גבוהה מעריך שהוא יכול להתמודד עם האתגר העומד לפניו והדבר מסייע לו להתגייס ולהשקיע מאמצים בביצוע המשימה.

מסוגלות עצמית נמוכה, לעומת זאת, מחלישה את המוטיבציה של האדם, ובסופו של תהליך מובילה לתחושת כישלון.

• לאלו מכם שרצים, נסו רגע לחזור לצעדיכם הראשונים, לתחושת הספק שליוותה אתכם באשר ליכולתכם לרוץ יותר מ-5 דקות ברצף. לא יהיה זה מפתיע לגלות שההתחלה לוותה בחששות רבים, חששות אודות היכולת הפיזית, החוזק המנטלי, מידת המוטיבציה וכו'.

לעומת זאת, ציירו בדמיונכם את כברת הדרך שעברתם, ואת המקום בו אתם נמצאים היום. חשבו על האפשרות להגדיר לעצמכם היום יעד חדש. יעד שאותו עדיין לא השגתם, אך נפשכם חושקת בו: ריצה למרחקים גדולים יותר? שיפור קצב הריצה? מטרות אחרות? סביר להניח שבהשוואה לאותו רגע בו חככתם בדעתכם ביחס לאפשרות שתצליחו לרוץ למשך 5 דקות רצופות, כעת, המטרה שעומדת לנגד עיניכם כבר הרבה יותר נתפסת כ"ברת ביצוע".

יכולת לראות מבעד לקשיים

חלק מהסיבות לכך הן שכבר יש לכם ניסיון קודם, אתם יודעים מה זה להציב מטרה ולחתור אליה.

אתם זוכרים את אותם אירועים בהם חשבתם שלא תתגברו על המכשול, אבל מצאתם בעצמכם תעצומות נפש וכוחות שנשאו אתכם קדימה. 

אתם גם יודעים, שהדרך לפסגה איננה רצופה ונסיגות הן לא עדות לכישלון, אלא סימן לתנועה המתמדת בה אתם נמצאים. אם אתם מצליחים להזדהות עם תסריט זה, ככל הנראה שחווית המסוגלות שלכם, בנוגע לריצה לפחות, גבוהה לאין שיעור מהחוויה בה התחלתם.

חשוב לציין, מסוגלות עצמית איננה חולשת באופן אוטומטי על כל תחומי החיים. היא מושפעת מאד מהסיטואציה הנוכחית ומהכוחות העומדים לרשותנו באותה העת.

אדם שחווה מסוגלות עצמית גבוהה כרץ, יכול לחוות את עצמו ככישלון מוחלט בתחום האקדמי, הבינאישי או התעסוקתי. ואפילו בתוך עולם הריצה – אדם יכול להרגיש בעל יכולת גבוהה לסיים את המסלול המישורי של מרוץ הלילה של ת"א, בעוד שבהתמודדות עם העליות הרבות במרוץ ירושלים הוא יחוש רמת מסוגלות נמוכה יותר.

ואף על פי כן, האם השיעורים שהריצה מלמדת אותנו יכולים להיות מוכללים גם לתחומי חיים נוספים?

אני סבור שהתשובה היא בהחלט כן!

כמה פעמים סיימתם ריצה מאתגרת ואמרתם לעצמכם שאם את הקושי הזה צלחתם, אין סיבה לא להצליח לעמוד בדרישות העבודה המאתגרות של אותו יום?

כמה מכם מצאו את עצמם דוחקים בכאב הפיזי, בתחושת הבעירה של הריאות ואומרים לעצמכם שאם כאב כזה ניתן לנשיאה, אז גם התמודדות עם המשבר הרגשי אותו אתם עוברים כעת?

כמה מכם מכירים את התחושה שאם הצלחתם לבנות תכנית אימונים ולהתמיד בה בחצי שנה האחרונה, על אף מזג האוויר המשתנה, הפציעות הלא צפויות, המחלות ושאר החולות הרעות, או אז אתם יכולים לחתור לכל מטרה שרק תציבו לעצמכם?

כי בכל פעם שאנו בוחרים לרוץ, אנו בוחרים לאפשר לעצמנו את ההזדמנות ללמוד משהו חדש על עצמנו. 

ואם נשכיל ליישם את השיעורים שהריצה מלמדת אותנו גם בחיים שלאחר הריצה, נגלה שאנו מסוגלים להתרחב ולראות אף רחוק יותר מבעד לאופק.

באדיבות: "שוונג"