פסיכולוגיית ספורט: תסכול, פספוס והחמצה בקרב ספורטאים

הפסיכולוג עידן מורדל במאמר שמסביר מתי ספורטאים מרגישים החמצה וכיצד היא משפיעה עליהם.

תסכול, פספוס והחמצה בקרב ספורטאים

נוסע א' ונוסע ב' אמורים לטוס בטיסות שונות, שעתידות לצאת משדה התעופה באותו הזמן. הם נוסעים לשדה יחדיו באותה מכונית, נתקעים בפקק ומגיעים לשדה 30 דקות לאחר זמן ההמראה.

לנוסע א' נאמר שטיסתו המריאה בזמן, כלומר לפני 30 דקות.

לנוסע ב' נאמר שטיסתו התעכבה ב-25 דקות ושהמטוס המריא לפני 5 דקות בלבד.

מי מהנוסעים ירגיש מתוסכל יותר?

שאלה זו הופיעה במחקרם של כהנמן וטברסקי (1982) ובו המשתתפים במחקר התבקשו לשער את תגובת שני הנוסעים שפספסו את טיסתם.

96% מהמשתתפים בניסוי טענו כי נוסע ב' יהיה מתוסכל יותר.

"הייתי יכול לעשות טוב יותר", "כ-מ-ע-ט הצלחתי!", "אילו רק הייתי עושה X הייתי מנצח!", "אילו לא הייתי עושה Y הייתי מצליח".

מדוע פעמים רבות לאחר ביצוע אנו יוצאים בתחושת פספוס? מדוע אנו מהרהרים בעבר למרות שלא ניתן לשנותו?

מחשבות מסוג זה נקראות "מחשבות אילו" (Counterfactual thinking) וכולנו חושבים אותן מדי פעם. אך מה עומד מאחוריהן? האם הן מזיקות או שאולי הן תורמות לנו?

התוצאה עבור שני הנוסעים במחקר דומה.

שניהם פספסו את הטיסה ועל כן יצטרכו לחכות בשדה לטיסה הבאה.

אם כך, מדוע נבדקים מעריכים כי נוסע ב' יהיה מתוסכל יותר?

כהנמן וטברסקי קוראים לתופעה זו היוריסטיקת הסימולציה. לפיה, אנשים נוטים להעריך "כמה יותר אפשרית" סיטואציה אחת לעומת אחרת ("לסמלץ" אלטרנטיבות).

למשתתפים בניסוי היה קל יותר לדמיין עולם שבו נוסע ב' שפספס ב-5 דקות מספיק להגיע לטיסה לעומת נוסע א' שמאחר ב-30 דקות, ועל כן העריכו כי נוסע ב' מתוסכל יותר.

כלומר, אותה תוצאה יכולה להתפרש אחרת כאשר קל לנו לדמיין אלטרנטיביות דמיוניות אחרות. במידה ואנו יכולים להצביע בדיעבד על כשלים או אלטרנטיבות ביצוע טובות יותר, יהיה לנו קל יותר לדמיין מצבים דמיוניים בהם אנחנו מבצעים בצורה נכונה יותר ומגיעים לתוצאה טובה יותר.

"מחשבות אילו" מושפעות גם ממאפיינים אינדיבידואלים- כיוון המחשבה (מעלה / מטה), מבנה המחשבה (הוספה / השמטה) ותוכן המחשבה (אני / אחר / סביבה)

 כיוון המחשבה 

האם האדם משווה את הביצוע כלפי מעלה – "היה יכול להיות טוב יותר", או כלפי מטה -"היה יכול להיות גרוע יותר"(רואס, 1994).

כיוון המחשבה משפיע על הרגשות באופן שונה מאדם לאדם.

לדוגמה,

ספורטאי יכול לחשוב כלפי מעלה כיצד דברים היו יכולים להיות טובים יותר, שכמעט ניצח. כתוצאה מכך סביר להניח שירגיש תסכול.

מצד שני, הספורטאי יכול לחשוב כלפי מטה, "היה יכול היה להיות גרוע יותר", ולחוות הקלה. כיוון המחשבה יכול להשפיע על ספורטאי אחר באופן הפוך.

למשל, אחרי ניצחון הספורטאי יכוון כלפי מטה ויגיד "זה היה קרוב מדי להפסד" וירגיש רע, וכשיפסיד יכוון כלפי מעלה ויגיד "כמעט עשיתי את זה" וירגיש טוב.

 מבנה של הוספה או השמטה 

הוספה של פרט שלא היה לעומת השמטה של פרט שהיה (מרקמן ושות' 2007).

למשל,

ספורטאי עלול לחשוב לאחר תחרות "אילו רק הייתי עוצר לשתות היה לי יותר כוח לקראת הסיום",

לעומת ספורטאי אחר שיחשוב "אילו לא הייתי עוצר לשתות הייתי מחזיק עם הדבוקה".

 תוכן המחשבה 

מתייחס ל"יעד השינוי".

כשאנשים חושבים "מה היה יכול להיות אחרת", חלקם יבחרו להתייחס לשינוי שהיו צריכים לבצע בעצמם (אילו רק הייתי מתאמן טוב יותר).

חלקם יתייחסו לשינוי שאנשים אחרים שנכחו באירוע היו צריכים לעשות (אילו רק הקבוצה היתה מקשיבה לי) וחלקם לשינוי בסביבה (אם הייתי מתחרה במסלול אחר/בשעה אחרת/במזג אוויר אחר ועוד) (מנדל, 2003).

מדבק ושות' (1995) חקרו את תגובותיהם של זוכי המדליות באולימפיאדת ברצלונה 1992. החוקרים מצאו שהזוכים במדליות הארד היו שמחים יותר מהזוכים במדליית הכסף.

זהו ממצא מעניין שכן אנו נוטים להניח שספורטאי שואף לתת את כולו וזה שמגיע במיקום טוב יותר - שמח יותר. אולם, הזוכים במדליית הכסף חשבו מחשבות מעורבות. מצד אחד זכו במדליה ומצד שני חשבו "כלפי מעלה"- "כמעט זכיתי בזהב!", "לו רק הייתי עושה X הייתי מנצח!…".

מחשבות מסוג זה התעצמו אל מול השמחה בזכייה במדליית הכסף והקטינו את תחושת השמחה.

לעומת זאת, הזוכים במדליית הארד חשבו "כלפי מטה" והשוו את את עצמם למקום הרביעי ("לפחות לקחתי מדליה"), ולכן שמחו יותר.

"מחשבות אילו" מראות לנו שלפעמים ביצוע טוב או להיות בין ה"הכי טובים" לא מבטיח תחושות טובות.

חשוב להיות מודעים לתופעה ולנטיות שלנו.

לאחר הביצוע לשים לב האם אנו משווים כלפי מעלה, "מה היה יכול להיות", או כלפי מטה, "היה יכול להיות פחות טוב"?

האם אנו נוטים לחשוב על דברים שהיינו צריכים לעשות או דברים שעשינו ועדיף אילו לא היינו עושים?

האם יעד השינוי הוא אנחנו, האחר או הסביבה?

המחקרים בנושא מדגישים שניתן לבחור להשתמש בסוג "מחשבות אילו" האסטרטגיות לנו ביותר.

יתכן ועד כה צורת החשיבה הביאה אותנו להישגים יפים, אך יכול להיות שהמחיר הנפשי שאנו משלמים הוא כבד או שצורת חשיבה זו כבר לא אפקטיבית עבורנו כפי שהיתה.

חשוב שנפתח מודעות לנטיות שלנו ונפעל מתוך בחירה ולא באופן אוטומטי.

כדאי לזכור שלא קיים ביצוע מושלם. גם שיאי עולם נשברים ויש מקום לשיפור. ננסה להסתכל על כל ביצוע כהזדמנות ללמידה וצמיחה ולא כאיום, בתקווה שלאחר הביצוע המוטיבציה להמשיך תישאר גבוהה. באדיבות: "שוונג"